סריגה כסטייטמנט: גיל יפמן מנפץ את גבולות המגדר בניו יורק

׳טומטום׳ הוא המונח התנ״כי לאדם עם אברי מין זכריים ונקביים. האמן הישראלי גיל יפמן הופך את המונח לאמנות במיצג ומופע ביום שני הקרוב הוא יוביל מפגש ודיון בניו יורק בחסות הסמינר התאולוגי היהודי בעיר, על אמנות, מגדר ויהדות. בראיון עם מגזין A Wider Bridge יפמן חושף את המאבק המגדרי הפרטי שלו לאורך השנים.IMG_9381YefmanWEB

״כשהייתי טינאייג׳ר סבלתי מאי-הלימה מגדרית, שהתבטאה לראשונה באנורקסיה,״ מספר גיל. ״ניסיתי לשלוט על הגוף שלי ולעצור אותו מההתפתחות ה׳טבעית׳ שלו שנראתה לי כל כך מוזרה. באותה תקופה, לקיחת הורמונים להשהייה היתה אסורה מתחת לגיל 18, אז האנורקסיה עזרה לי להמנע מאינטרקציות חברתיות.״

כילד, גיל לא יכל לבטא את רצונו להיות ילדה. ״ההורים שלי לא ידעו כלום על הנושא,״ הוא אומר, ״ואז כשהאנורקסיה התפרצה הם ניסו להבין יותר מה אני עובר. הם תמכו בי הכי טוב שהם יכלו.״ בגיל 18 גיל החל לקחת הורמונים כצעד ראשון בשינוי המגדרי. ״אחותי הגדולה רונה היא צלמת מאד מוכשרת והיא תיעדה את כל התהליך, מה שקירב בינינו עוד יותר. אבל אחרי שנתיים של לחיות כאישה 24 שעות ביממה הבנתי עד כמה מגבילה החלוקה המגדרית,״ הוא אומר, ״אז התחלתי למרוד נגדה. חוץ מזה, לא רציתי שהשמחה שלי תהיה תלויה בתרופות והורמונים העשויים מחומרים כמו שתן של סוסים, אז פשוט הפסקתי לקחת אותם.״

photo

יפמן הכניס את הסריגה ללב האמנות שלו, מה שלא רק מיחד אותו כאמן, אלא גם הופך את הפעולה עצמה למרתקת, ולאמנות בפני עצמה. ״סבתא שלי היתה סורגת לנו כשהיינו ילדים, אבל התחברתי לסריגה והכנסתי אותה לאמנות שלי בשלב הרבה יותר מאוחר,״ גיל אומר. ״לסריגה יש ערך מוסף, חלק מהאובייקטים שאני יוצר מאד קשים אבל הרוך של הצמר מאזן אותם. כצופה, יצירת קשר עם היצירה הוא כמעט בלתי נמנע, כי רובנו לבשנו סריגים ושיחקנו בבובות סרוגות כשהיינו ילדים. אז יש לזה סוג של ערך חוצה דורות.״

״יש לסריגה גם ערך מרפא והיא ידועה ככלי לריפוי בעיסוק. זה כלי היגוי מצויין שדומה לכתיבה: תנועות קטנות ומונוטוניות שיוצרות את הטקסט והטקסטורה, האובייקט.״

מבחינה אמנותית, עבור גיל, זהות מגדרית מקיפה ספקטרום שלם של היבטים חברתיים ופוליטיים. “הוא מגלה דפוסי התנהגות ואותנטיות שקרית”, הוא אומר. “אנחנו כולנו שחקנים ברגע שאנו פוקחים את עינינו ואז הארונות שלנו, פשוטו כמשמעו. האמנות שלי מתעסקת במציאת דרכים חדשות של חופש וביטוי עצמי, ואני שמח שעברתי בעיות מגדר בישראל שהיא מדינה מאצ’ואיסטית ומאד פטריארכלית. בשנים האחרונות אני גם מחבר מגדר עם טראומה קולקטיבית ונושאים אחרים שבהם היא משחק תפקידים חשובים.״